כיצד להיפטר מסם הריטלין ע”י תזונה וצמחי מרפא?

הפרעת קשב והיפראקטיביות נפוצה מאוד בקרב כלל האוכלוסייה וניתן לראותה בכל שכבות החברה, הגילאים ורמות האינטליגנציה. מעריכים שבישראל 5-10% מהילדים סובלים מהבעיה, ו-3%-4% מהבוגרים. מספר הבנים גדול פי 2.5 ממספר הבנות המאובחנות. הפרעות קשב והיפראקטיביות מתחילות כבר בגיל הילדות, ויכולות להתבטא בעודף פעילות מוטורית ורגישות יתר לגירויים, או בחולשה, התפתחות איטית ושעות שינה מרובות.

יש סברה שזה מתפתח כבר אצל העובר לפני הלידה. ילדים בגיל 6-12  שאובחנו, רובם יאובחנו כך גם בהתבגרותם, ו-30% גם לאחר מכן. ההפרעות אינן נעלמות עם הגיל, אלא משנות את אופיין ויכולות להתבטא בקשיים בחיים היומיומיים כגון השלמת עבודות ומטלות, ארגון, שמירה על סדר, עמידה בלוחות זמנים וכד’. הסיבה לירידה באחוז ההיפרים הבוגרים מצויה בכך, שסביר להניח שחלק טופלו, או פיתחו דרכי התמודדות עם ההפרעה או שרמת ההיפראקטיביות אצלם ירדה עם הזמן, אך בעיית הקשב עדיין קיימת אצלם.

הפרעת קשב היא קושי ביכולת לעבד, למיין ולהתמקד, וזה נובע מליקוי אורגני בפעולתם של המוליכים העצביים במוח. זהו אינו מצב רוח חולף או בעיית התנהגות. ההפרעה מתבטאת בעיקר במהירות התגובה בתחום הפיזי, המילולי, החשיבתי והרגשי, קושי בשמירת קשב, רגישות רבה לגירויים המביאה להסחת דעת, התנהגות חולמנית, חשיבה קופצנית, חוסר החלטיות, קושי במיומנויות חברתיות ולימודיות, אימפולסיביות, פעלתנות יתר, חוסר סבלנות, חוסר משמעת, חוסר ארגון, התפרצויות זעם.

מקור ההפרעה בעיקר גנטי תורשתי, והגן האחראי על ההפרעה נקרא DID4.

ההפרעה נובעת מליקוי התפתחותי אורגני במוח – ליקוי במטבוליזם של דופאמין ונוראפינפרין (=אדרנלין) שהם נוירוטרנסמיטורים אשר מעבירים מידע בין תאי העצב,  במספר אזורים במוח, ובמיוחד באונה המצחית (frontal lobe), האזור האחראי בין היתר על ויסות. התוצאה היא בעיה בוויסות של מרכיבים שונים: תנועה (היפר קינטיות) תגובה (אימפולסיביות) והכרה (הפרעת קשב). ישנה השערה שכמות המוליכים העצביים במוחם של אנשים בעלי הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות נמוכה מהכמות האופיינית למוח אדם נורמלי, ולא ברור עדיין אם מדובר בכמויות נמוכות יותר או בספיגה מהירה מדי של המוליכים. כמו כן, המטבוליזם של הגלוקוז באזור מסוים במוח הוא איטי יותר, וזה מביא לתת פעילות באותם אזורים של המוח שקשורים לקשב ולשליטה מוטורית.

הפרעות קשב וריכוז נגרמות משילוב של גורמים נפשיים, פיזיולוגיים וסביבתיים כגון: תורשה, חוסר איזון כימי במוח, חילוף חומרים איטי של גלוקוז, אלרגיות ואי סבילות למזון, תזונה לקויה, חסכים רגשיים, דרישות חברתיות גבוהות, מצבי לחץ במשפחה, הרעלת מתכות כבדות, רעלנים סביבתיים (עובשים, אויר מזוהם), סיבוכי הריון ולידה, מחסור בגירויים אינטלקטואליים  בגיל הילדות, מוסיקה רועשת, תאונות עם פגיעת ראש.  הפרעות קשב וריכוז עלולות להחמיר בעקבות חשיפה לרעלים, חומרים כימיים, תרופות, צבעי מאכל, גלוטן, חומרי-שימור, סמים ואלכוהול.

אין ספק שהגורם הנפוץ ביותר ל-ADHD הוא התזונה

גורמים הבאים מהמזון עלולים לגרום לחוסר איזון הסוכר בדם, חוסר של מרכיבים חיוניים והוספת מרכיבים מזיקים (קפאין קולה, מרגרינה שנמצאת בכל מזון תעשייתי). אלרגיות למזון הן גורם נוסף, והנפוצות ביותר הן אלרגיות לחיטה, מאכלי חלב תעשייתיים, ביצים, עגבניות, תירס, סויה, סוכר, בוטנים, תפוזים, תות שדה, שמרים ושוקולד. חשוב להימנע ממרגרינה, צבעי מאכל, ממתיקים מלאכותיים, בשר מעובד, מיצים ממותקים, דגניים מעובדים.

מומלץ לאכול עלים ירוקים, מלפפון שמקרר ומרגיע, סלמון או סרדינים, טחינה מסומסום מלא. אם צריך לחם, רצוי שיהיה מקמח כוסמין או שיפון, משום שריכוז הגלוטן בהם נמוך, וגם הגלוטן שונה ואינו מזיק כמו זה שנמצא בחיטה. …וכמובן מומלץ להפחית ככל האפשר את זמן הצפייה במסכים השונים!!!

הטיפול הקונבנציונאלי ממליץ על ריטלין שהיא תרופה ממריצה אשר גורמת לאיזון רמות המוליכים העצביים במוח (סרוטונין, נוראדרנלין ודופמין) ומסייעת בשיפור התסמינים ההיפראקטיביים והאימפולסיביים, אך פועלת לזמן קצר. השימוש בריטלין הינו שנוי במחלוקת, עקב תופעות הלוואי שעלולות לפגום באיכות החיים, כגון: הפרעות שינה, חוסר תיאבון, נעילת שרירים ולסתות, שינויי התנהגות תכופים, דפיקות לב ואדישות. בתום השפעת התרופה מורגשת עייפות רבה ואדישות.